לימוד אינטואיטיבי הוא לימוד מתוך הבנה ללא הפעלת מחשבה.
גם דובר עברית שהוא הכי ״חלש” באנגלית מסוגל לדבר עברית שוטפת בגיל צעיר, ויכול לתקשר עם סביבתו בצורה מובנת.
אפילו אם העברית שלו אינה עומדת בתקן האקדמיה ללשון, אתם וודאי מבינים את השפה שלו היטב.
מדוע? כי הוא משתמש בשפה יום יום.
האם למד דקדוק עברי? זכר ונקבה? את שבעת הבניינים? עבר הווה ועתיד?
חלק גדול מאיתנו, המבוגרים, אינו מכיר את כללי הדקדוק אבל למרות זאת אנו מסוגלים לדבר בעברית תיקנית.
באופן אינטואיטיבי אנו כבר יודעים אם המילה שייכת לגוף זכר או נקבה, גם אם שמענו אותה לראשונה.
למשל: המילה הפחות-נפוצה ל״ביתן״ בו יושב השומר היא ״שומרה״. גם אם לא השתמשתם בעבר במילה זו, בוודאי תוכלו לומר כי:
הביתן חדש = לשון זכר
השומרה חדשה = לשון נקבה
אף אם לא למדתם את כללי הדקדוק, אינכם צרכים להפעיל מחשבה. אתם מזהים לפי הסיומת את הכלל הלשוני.
כך גם באנגלית. ככל שלומד חשוף לשפה, כך גם יפתח את השימוש האינטואיטיבי שלו בשפה.
גם אם לא ידע מה זה “פרזנט סימפל” (הווה פשוט) הוא יוכל לדבר באנגלית באופן שהסביבה שלו תבין אותו.
אל תחכו להכיר את כללי הדקדוק, הסביבה שלכם תבין אתכם גם אם לא דייקתם. עם הזמן ועם השימוש בשפה, גם הזיכרון הדיקדוקי יגיע.
מסקנה: ככל שתשתמשו בשפה תצליחו לפתח הבנה שאינה תוצאה של מחשבה, ותוכלו לדבר אנגלית באופן אינטואיטיבי.